מאמרים נוספים

קשיים בתקופת ההתבגרות

קשיים בתקופת ההתבגרות

גיל ההתבגרות מביא איתו התמודדויות שונות ומורכבות. המתבגרים חווים שינויים פיזיים ורגשיים והופכים לאנשים בוגרים בתהליך איטי. פעמים רבות התהליך מלווה בקשיים, אותם חווים גם בני המשפחה והסביבה הקרובה. מהן הסיבות למרדנות...

אהבה, מונוגמיה וניאוף

אהבה, מונוגמיה וניאוף

אהבה ראשונה, נישואים ראשונים, נישואים שניים, 80% גירושין. מה זה? למה אהבה לא נשארת לנצח? מה אנחנו מחפשים? סקס? אהבה? משפחה? ניאוף? במה תלוי הניאוף? בהורות לקויה? בנישואים כושלים? בחברה לעיתים מקובל לחשוב שגברים הם...

איך לגדל “אריה” שלא יאכל אתכם?

איך לגדל “אריה” שלא יאכל אתכם?

שאלו את הלביאה:  את אשת מלך החיות. את חכמה וחזקה. אין מי שיכול להשתוות לך בצייד. אז למה את מביאה רק גור אחד? ענתה הלביאה: כי אני מביאה אריה. עכשיו אני רוצה לדבר על הצלחה של ילדנו כתחושת הצלחה הורית. איך לעשות הפרדה....

מרדנות בגיל ההתבגרות

מרדנות בגיל ההתבגרות

הסיבות העמוקות של מרדנות בגיל ההתבגרות

המוח הרגשי נוצר בהתפתחות אבולוציונית לפני 50 מיליון שנים, כשבעלי חיים בודדים התחילו להתגודד ולחיות ביחד בקבוצות לצורך הישרדות. תדעו שבעלי חיים חווים רגשות עזים. דרך הרגש בעלי חיים רכשו את חוקי החברה ומלאו אחרי חוקים אלה בעקביות לאורך מיליוני שנים. רגש זהו אינטלקט חברתי והוא חזק יותר מהמוח האנליטי האנושי. יש לו זיכרון פנומנאלי ותגובת בזק למצבים הישרדותיים/חברתיים.

לעומת זאת המוח האנושי הרבה יותר חלש, למרות שאנחנו נותנים לו הרבה מאד קרדיט. לעיתים אנחנו נקלעים לסיטואציות לא נעימות והרגש מציף אותנו בשבריר שניה. אז כדי להירגע אנחנו צריכים הרבה זמן לדבר עם עצמנו כדי לאזן רגשות ולהמציא פתרון הגיוני.  המח האנושי והחדיש חושב לאט במהירות המילה ולפעמים אנחנו נותרים, שנים רבות, תקועים בקונפליקט בין הרגש לשכל המושכל.

לא תמיד ההיגיון הבריא עוזר לפתור את הקונפליקט ולפעמים להיפך- הוא רק מסבך את העניינים. מקובל לחשוב שאם אנחנו נצליח לנטרל את הרגש כך הפתרונות יהיו טובים יותר. רגש הוא אינטלקט הרבה יותר חזק מאשר השכל המושכל.

(דוגמה: בניסוי שתי קבוצות התבקשו להמציא פתרונות לבעיה מסוימת. קבוצה 1 לא מעורבת רגשית, קבוצה 2 מעורבת רגשית. הקבוצה הלא מעורבת רגשית המציאה פתרונות לא רלוונטיים. וקבוצה 2, המעורבת רגשית, המציאה פתרונות רלוונטיים).

עכשיו נדבר על רגשות של ילדים מתבגרים. 

מה האינטלקט הרגשי דוחק בהם לעשות? 

למה ילדים מתבגרים מתחילים להתנגד להוריהם? 

למה דווקא למרוד ולמה דווקא עכשיו? 

רק בגלל הרגישות של מבנים הקדומים של המוח?

למעשה המבנים הקדומים של המח הרגשי דוחקים בילדים המתבגרים: לך לך מביתך.

למה, מה פתאום? לאן ללכת?

מבחינתנו הם עדיין ילדים ויש להם עוד הרבה לגדול. מבחינתו של המח הקדום בגיל 14-15 הם זכרים ונקבות שצריכים לעזוב את הקן המשפחתי, ללמוד את חוקי החברה הבוגרת כדי לזכות בצאצאים. מבחינת המח הקדום רק זכרים ונקבות דומיננטיים יכולים לזכות בצאצאים.

המבנים הקדומים של המוח נכנסים לפעולה.

פניהם של הילדים המתבגרים מופנות אל מחוץ לקן המשפחתי לחברת העמיתים, והלמידה החברתית היא אחרת מזו שהייתה בחיק המשפחה אצל אימא ואבא. לכן היא חשובה יותר מבחינת הילד המתבגר מאשר למידת המקצועות בבית הספר. הם נכנסים לקונפליקט עם בעלי סמכות מורים והורים.

הטבע דוחק בהם לצאת מהבית כדי שלא תהיה משיכה מינית לבני/בנות משפחה וכדי להימנע ממאבקי כוח בין מתבגרים לבוגרים מכיוון שבטבע רק החזק שורד. 

זהו מאבק על שליטה וטריטוריה. אנחנו יכולים לראות זאת אצל פרימאטים – בעלי החיים הכי קרובים לנו – קופים. הקונפליקט מחריף כיוון שאנחנו, ההורים, לא רק יודעים שיש להם עוד הרבה זמן להתבגר אלא שגם בנו דוחק המוח הרגשי לשמור על השליטה ועל הטריטוריה שלנו. גם אנחנו חווים קונפליקט פנימי.

מצד אחד מודאגים מהתנהגותם של הצעירים- כמו חיות בג’ונגל, עם יצרים עזים. מצד שני אנחנו לא יכולים לסבול אותם כבר. הם מערערים את תפיסת הסטטוס שלנו.

גם ילדיכם יכולים להיפטר מחרדות אחת ולתמיד

אוףףף, אין לי כוח אליו!

גם ילדנו המתבגרים שרויים בקונפליקט פנימי. מצד אחד הם רוצים לצאת לחופשי, להיות  עצמאים ומצד שני לא יכולים. העולם עדיין גדול עליהם. הם לא יכולים לסבול אותנו כבר עם ההטפות שלנו. הם יודעים על בשרם שכל מה שאנחנו אומרים להם בבית זה לא מה שהולך בחוץ. בין העמיתים הם פוגשים עולם יצרי וכוחני. לכן הם אומרים לנו: “אתם לא מבינים כלום”. 

יש כאן קונפליקט פנימי של כל צד, ניגוד אינטרסים שבהחלט יכול ליצור ניתוק מוחלט. הטבע עוזר להם לצאת מהבית לחברת העמיתים היצרית ולהסתכן על ידי כך שהוא לא מפעיל את הפחד מפני סכנות אמיתיות (האינסולה- מבנה המוח הקדמי האחראי על ניבוי סכנה- לא בשלה, לא פעילה). הילדים המתבגרים מוכנים לשלם מחיר כדי להיות “בפנים”, להתקבל לחבורת העמיתים. הטבע דוחק בבנים ברמה של תת המודע לתפוס סטטוס של זכר אלפא: להיות חזק מכולם, שסוחף אחריו אחרים, משפיע. המשמעות של דחק זה שמכתיב הטבע – להיות דומיננטי על מנת לזכות בצאצאים.

אצל הבנות להיות דומיננטית, משמעות: לסחוף כמה שיותר זכרים- לעורר ביניהם מהומה כדי לבחור בזכר הדומיננטי הכי חזק ולזכות בצאצאים חזקים המסוגלים לשרוד. זה דחק של תת המודע. לנו זה ברור שהתנהגות זאת מסוכנת. על פי נתונים של ארה”ב עד 40% מבנות נוער התנסו מינית עד גיל 14. 15% מהן נכנסות להריון. 

ילדים מתבגרים לא בוחרים בהתנהגות כזאת.

זה לא ברמת התודעה בכלל. הם פשוט חיים את זה. חבורות- זו נגד זו, קטטות אלימות, קנאה, תחרות הרסנית, שיימינג. התנהגות מסוכנת “הרואית” ללא רסן. שימוש בסמים ואלכוהול והתמכרויות. כשליש מנפגעי תאונות דרכים הם צעירים בני 15-29.

אין להם פחד, אך יש חרדות

יש הבדל בין פחד לחרדה. פחד הוא מנגנון הישרדותי חיוני אשר מתעורר כשיש סכנה ממשית. ואז הגוף מתארגן ומייצר אנרגיה שמופנית החוצה כדי לפתור את  הבעיה.

חרדה זה פחד עתידי: מה יהיה אם…  אם אני אכשל, אם אני אפסיד, אם אני אראה בעיני העמיתים חלש, מכוערת, וכדומה…

הפחד העתידי- החרדה- מייצרת אנרגיה שמופנית פנימה לצורך בלימה ופוגעת בצירים הישרדותיים חיוניים.

50% מאנשים שסובלים מחרדות הם בני נוער. זה סבל אדיר. כיוון שהגוף, התת מודע (שהוא האינטלקט הקדום) קולט את זה כהכחדה.

אין להם כלים להתמודד עם זה. הם עדיין לא גיבשו את האישיות. הם לא יודעים עדיין מי הם. מה שאומרים להם עליהם- כך הם מאמינים. לכן הם נפגעים משיימינג. נפגעים מביקורת כלשהי. הם לא מפרידים בין כישלון לבין האני. אני נכשלתי במשימה משמעות- אני כישלון. אימא אמרה “איך את לבושה? את לא יוצאת ככה מהבית” – המשמעות היא “אני מכוערת”. תת המודע אומר: “אין לי סיכוי לזכות בצאצאים. אין משמעות לחיים”. ברור שהם לא תמיד חושבים ככה. הם חשים ככה. התחושה משפיעה על הרגש, הרגש משפיע על החשיבה. יש להם חשיבה מוקצנת קוטבית: להיות או לא להיות. זה יכול להוות גורם לדיכאון. סטטיסטיקה קשה מעידה על ממדים של סבל אותו עלולים לחוות ילדים מתבגרים. רק בישראל 70-90 מתבגרים מתאבדים מידי שנה. על כל 1 – יש 10 ניסיונות לא מדווחים.

אז מה לעשות?

לאמץ את השפה של תת המודע שלהם.

  • טריטוריה
    לחלק את הטריטוריה בבית. אם יש לבנך או בתך חדר משלו/משלה, זה הטריטוריה שלהם. אם אין, צריכה להיות להם פינה משלהם- לא לנהל אותה, לא לנהל את החפצים שלהם. לא להעיר הערות לגביהם. לקבל ולכבד את הבלגן שבחדר או בפינה. זה לא שלכם, זה שלהם. אגב, ילדים מתבגרים לא מוכנים לוותר על הטריטוריה שלהם, לא מוכנים שינהלו אותה, שיגידו לסדר אותה. הם לא יסבלו שליטה עליהם בטריטוריה שלהם. לא רק שחבל על האנרגיה שלכם ומאבקי כוח אינם יעילים, אלא שהדבר מזיק להתפתחות תחושת העצמי שלהם. באותה נימה מכובדת- לבקש לכבד את הטריטוריה שלכם. לבקש לא לעשות בלגן במקום משותף. אם בקשתכם מבוטאת בכבוד הדדי, קל יותר להגיע להסכמה.
  • חברים
    תביא את החברים שלך הביתה. פה הטריטוריה שלך. כאן אתה קובע ולא הם. אתה המלך פה. המילים “אתה קובע ולא הם”, “אתה המלך פה”- זאת שפה של תת המודע. לסטטוס וטריטוריה יש חשיבות מדרגה ראשונה בקרב הילדים המתבגרים.  על תפחדו, החוקים של הבית פועלים עליהם בבית שלכם. וגם אם יש סטיות ניתן לדון על זה ולהגיע להסכמים.

ואם אין שיחה, אין הבנה בין הצדדים, אם חוקים של הבית לא עובדים? אם קונפליקט בין הורים וילדים חוגג בבית?  זה הזמן לפנות לטיפול. אל תגידו: זה יעבור עם ההתבגרות מפני שאתם לוקחים סיכון.

קבעו איתי פגישה

מלאו את הטופס ואחזור אליכם

*לא נעשה שום שימוש במידע, והפרטים האישיים שלכם נשארים חסויים!​

allarabin@gmail.com

© אלה רבין 2020 כל הזכויות שמורות

בקשה להחזר כספי נשלחה