חרדות – מכת מדינה

מטופלים רבים שפונים אליי בעקבות התקפי חרדה, מבקשים לדעת מהי הסיבה שגרמה להם להתקף ואיך ניתן לשלוט ולהימנע מהתקף הבא. החרדה לא מבדילה בין דת, גזע ומין והחרדה זהה וממשית לכולם.

אנשים נוטים לקשר את הסיבה של התקף הראשון לאירוע מסוים – " פעם ראשונה זה תפס אותי בדרך לעבודה", "זה קרה אחרי שאימא הלכה לעולמה", "בגלל האזעקות" , "מאז  הניתוח" "אחרי התאונה". למעשה כל אירוע הוא רק הטריגר. לסיבה יש מקורות עמוקים אשר טמונים בתת המודע. 

במספרים יבשים מדובר על  25% מהאוכלוסייה שסובלת מחרדות! 

אז מה באמת גורם לנו לזה? הלחץ? אילוצי חיים? פיגועים ומלחמות? לא משנה מה הטריגר תופעת החרדות מבלי ששמנו לב הפכה למכת מדינה. 

מחקרים רבים מעידים על קשר בין אירועי הילדות לחרדות בגיל הבגרות. יחד עם זאת ניסיון קליני מוכיח, כי גם הורים מסורים ודואגים אינם בהכרח ימנעו מילדיהם את החרדות בבגרותם. 

אז אם כך מהי הסיבה לחרדות?

אני טוענת שכל האירועים בחיינו מייצרים דפוס תרבותי/חינוכי שעם הזמן הופכים לטריגר, מצת שמבעיר את המבנה הרגשי האישיותי שנבנה עוד בגיל הרך. למרות הטענה שלאירועי ילדות יש חלק ניכר בתופעת החרדה, מאמץ מירבי של הורים לרפד גורמים סביבתיים עבור ילדיהם לא בהכרח יהווה פתרון אולטימטיבי לבעיית החרדה בעתיד.  

ובכל זאת, האם קיים פתרון אמיתי להתקפי לחרדה? ללא שימוש והתמכרות לתרופות? התשובה שלי היא חד משמעית – כן! אם נדע את המנגנון של התקפי החרדה ונכיר בגורמים האמיתיים לחרדות, נוכל למנוע התקפי חרדה נוספים בעתיד. 

אנשים שחווים התקף חרדה ראשון חושבים שהם הולכים למות או להשתגע. המשמעות של שני מסלולי חשיבה אלה זה סוף החיים. זה לא משנה אם זה סוף חיים במובן הפיזיולוגי או במובן הנפשי. החוויה היא אותה חוויה. אובדן שליטה על הגוף ועל החשיבה מבחינתם הם הגיעו לסוף. הגוף מתנהל כאילו יש לו משימת הישרדות קשה מפני ההכחדה. התקף הראשון מטלטל עלול לגרום לפחד משני לחוות את החוויה שוב. פחד זה שובה את האדם במעגל סוגר של חרדה מפני החרדה. 

איך לשלוט בחרדה?

אתם באמת חושבים ש- 3% של תודעה מודעת, שליטה והיגיון יכולים לשלוט ב97% של תת המודע? ראשית בואו נכיר בעובדה שתת המודע הוא יותר חזק ולטענתי אף חכם יותר מבחינה הישרדותית. 

על פי המודל הטיפולי שפיתחתי – "שלושה מוחות",  אנחנו מתייחסים אל הגוף והמוח הייצרי כשתי מערכות חשיבה אוטונומיות. שזה, בעצם, תת המודע. גוף זה הרד-דיסק של הזיכרון  ברמה של תאים. תאים בגופנו הם אישיויות חכמות עם זיכרון פנומנאלי. אם אנחנו לומדים באוניברסיטה, חורשים על החומר ונכשלים במבחן, הגוף לא צריך פעמיים כדי לזכור חוויה. מבחינתו זה צורך הישרדותי. לא זוכר משמעותו – לא שורד. הוא מסוגל להמציא פתרון מידי למשימה שהוא חושב שהיא הישרדותית. גופנו קולט מסרים תת הכרתיים. כל מה שהמוח האנושי לא קולט או לא מסוגל לעכל וחושב שמדובר בתופעה לא הגיונית, מבחינת מערכת חשיבה גופנית זה הגיוני ביותר. הגוף מפרש מייד שקיימת סכנת הכחדה ופועל להצלת חיים. כך נוצר התקף חרדה. הוא מנטרל את תודעה המודעת ופועל בצורה אוטונומית. רק שבן אדם שחווה את ההתקף חושב שהולך למות (שזה הגיוני ככה גם הגוף חושב) או שהולך להשתגע (כי ככה מוח האנושי מפרש את ההתקף – יש פער ביני לבין כולם – כולם בסדר ורק אני באטרף, כנראה שהשתגעתי). 

המוח היצרי חושב לאט יותר אך גם הוא חושב הישרדות. כשבעלי חיים החליטו לשרוד ביחד הם פיתחו התנהגות הישרדותית משותפת. גם למוח היצרי יש זיכרון ויכולת להמציא פתרון משותף למשימה הישרדותית. חסימה של פתרון של מערכת חשיבה יצרית תיצור מצב של דיכאון. לבעלי חיים (לא מבויתים) החיים חיי הישרדות קשים ביותר אין דיכאון וחרדות, אלא אם כן הם הוצאו מן ההקשר הטבעי שלהם. ראיתי סרטון בו דובה לבנה בגן חיות שוכבת על שפת בריכה של קרח ובוכה. תנו לה עכשיו לצוד את האוכל שלה ולשרוד בקור של קוטב צפוני היא הייתה חוגגת את החיים ואילו אנחנו עם חינוך ותרבות אנושית הוצאנו את עצמנו מההקשר הטבעי שלנו ומשלמים על כך מחיר. 

כן, דיכאון וחרדה זה המחיר על היותנו בני אדם. אז מה הפתרון? מה המנגנון, איך תת המודע שורד בטבע ולא סובל מהתקפי חרדה? קודם מוטב לדעת האם תת המודע מכיר במוות.

האם תת המודע מכיר במוות?

בני אדם, מתחילים להבין שלא נחיה לנצח החל מגיל התבגרות. עד לפני גיל ההתבגרות ילדים חושבים שאין הגבלת זמן של חייהם ושל הוריהם. ילדים קטנים חיים על תת מודע. לתת המודע אין הבנה של זמן, לכן אין הגבלת זמן לחיים. ובכל זאת, האם תת מודע מכיר במוות?. התשובה היא כן. הגוף שלנו מורכב מתאים. ברגע שתא נוצר הוא יודע לזהות מצבים מסכני חייו. אז איך תא פותר פחד מפני  מוות, מפני הכחדה? דרך התרבות. אם תא יצר עוד תא והעביר לו את ה- DNA שלו, מבחינתו הוא חי לנצח. הוא מזהה מצבים של חידלון או גדילה וצמיחה. פחד מפני מוות מאיץ התרבות. 

מבחינת בעל חיים  או בן אדם בוגר כשהגוף מפסיק לגדול  – פריון הוא פתרון נגד חרדת הכחדה. אנחנו יכולים להיות עדים לכך שתשעה חודשים אחרי מבצע צבאי אין מקום ביולדות. בייבי בום. מהו דחף של אישה אשר מחליטה להביא ילד לעלום דווקא בזמן שלפי היגיון אמור לעצור אותה להביא צאצא לעולם המסוכן הזה. הרי לאף אחת לא עולה מחשבה להילחם בחמא"ס בילודה מוגברת. ואני טוענת שזה כן מלחמה ברמה תת המודע. שתת המודע יוצר דחף הישרדותי חזק מאוד בתור פתרון לחרדת הכחדה. תת המודע, הגוף והמח היצרי דוחקים באדם הבוגר ובאישה בפרט ומעלים מחשבות "אני רוצה ילד". פשוט ככה: "בא לי" 

התקף חרדה בא כשיש קונפליקט בין הפתרון הטבעי לפתרון האנושי. בקונפליקט זה הפתרון הטבעי נחסם. הרי ההלכות האנושיות הרבה פעמים הולכות נגד הטבע. זאת התחלה של התשובה: איך נפטרים מהתקפי חרדה.

חייגו לשיחת ייעוץ ראשונית