אהבה, מונוגמיה וניאוף

אהבה ראשונה, נישואים ראשונים, נישואים שניים, 80% גירושין. מה זה? למה אהבה לא נשארת לנצח?

מה אנחנו מחפשים? סקס? אהבה? משפחה? ניאוף?

במה תלוי הניאוף? בהורות לקויה? בנישואים כושלים? בחברה לעיתים מקובל לחשוב שגברים הם פוליגאמיים (ריבוי אהבות) מטבעם, ואילו נשים רודפות נאמנות. אם כך, אז מי אלו שמשתתפים בפוליגמיה? הרי צריך 2 לטנגו (או במקרה שלנו שלושה לפחות).

בחברה שלנו נהוג לחשוב כי רק נשים "מופקרות" תומכות בפוליגמיה גברית. גבר, אשר  נפגש עם כמה שיותר נשים נחשב ל 'מיוחד', שובר לבבות, "תותח" וכ"ו. ואילו אישה אשר נפגשת עם גברים רבים אוטומטית נחשבת ל"קלת דעת" או, עוסקת במקצוע הכי עתיק בעולם.

אולם ברגע ששני המינים מתחילים דיון  בנושא של אהבה ונאמנות, מתברר שכולם רוצה את אותו הדבר. אהבה, חום, בטחון.

משהו לא ברור כאן, יש משהו שאינו תלוי בהבנה שלנו. זה משהו  שקורה לנו מטבע דברים. אנחנו רק רוצים להבין את הדפוס של מה שקורה לנו על מנת להימנע  מטעויות. הרי זה ידוע, אהבה פזיזה. חשיבה רציונאלית לא יכולה להחליף את הרגשות. אהבה זה רגש.  אז ביחסים רומנטיים רגש הוא ראשוני והמוח הרציונאלי הוא משני.

עוד משחר ההיסטוריה

נלך לאבות? לאו דווקא לאדם הקדמון, אלא לזה שקדמו לו: בעלי החיים.

הטבע תובע את מחזוריות החיים בפרייה ורבייה, בשחזור מינים מסוגם וטיפול ברמה הביולוגית בתנאים מסוימים המבטיחים את הצורך הזה.

כאשר אנו מרגישים משיכה לאדם אחר, אנחנו חושבים, עליו, חולמים עליו, אבל העניין האמיתי מתרחש בתחומים הבלתי נראים – הורמונאלי וביו אנרגטי. טבע ביולוגי תחושתי ורגשי אינו מבחין בין בעלי החיים לאדם.

אני בטוחה שברגע זה ממש ימצאו מספיק אנשים שלא יסכימו איתי, מתוך האמונה שלאהבה מלבד משיכה מינית יש הכמיהה הרוחנית האנושית ולאדם בשונה לבעלי חיים יש זכות הבחירה הנכונה.

חכו, חכו, אל תמהרו להרוג אותי, אני יכולה להסביר -. הרוחניות קיימת, כמובן.

ביום שהקוף ירד מהעץ ולא גירש את הזכר המזדקן אלא להפך, הגן עליו, כי הוא היה מנוסה יותר, אלה היו זרעי רוחניות. הרי זה הכרחי להבין שחלש צריך להיות מוגן ומכובד אזנה. אבולוציה מתרחשת לא כשחזק שורד, כפי שאמר סבא דרווין המפורסם על ידי תורת האבולוציה שלו, אלא כאשר מתרחש שינוי בתודעה הקולקטיבית של מינים, כפי שאמר למארק 50 שנים קודם לו – הרי התודעה שלנו מעוותת את המציאות. הנשמה והרוח צריכים להתקיים באיזשהו מקום.

ובכן , אם אני עדין חיה, כלומר, אם אתם עדיין ממשיכים לקרוא, נתקדם.

בקרב בעלי חיים שחיים בקהילות יש חוקים שלא הם המציאו. לחזקים ביותר הזכות לצאצאים והביולוגיה שלנו אינה שונה מזו שקיימת בטבעם של בעלי חיים.

משולש האהבה אצל בעלי חיים.

רק 5% מבעלי חיים מונוגאמיים. ברור, הרי הטבע דאג לפוליגאמיה לא סתם. שני זכרים הכי חזקים נאבקים על נקבה בריאה ופורייה. מי שמנצח זוכה להביא צאצאים בריאים וחזקים. משולש האהבה בקהילות בעלי חיים, זהו חוק ההישרדות אשר נקבע על ידי הטבע.

חשוב לציין כי בין הנקבות גם כן קיימת תחרות. הנקבות הדומיננטיות "מחסלות" את יריבותיהן על ידי השפעה הורמונאלית על תהליכים ההורמונאליים של הנקבות החלשות באמצעות הריח. זמן הייחום של הנקבות החלשות מסתנכרן עם הנקבה הדומינאנטית. כך נקבה דומיננטית מנטרלת את יריבותיה. בכל פעם כאשר כל הנקבות מוכנות לזיווג באותו הזמן, הנקבה הדומיננטית לוקחת את הזכר החזק ביותר.

למרבה הפלא, ניסוי הראה כי קיימת תופעה דומה בקרב בנות אנוש. נשים התבקשו להריח פעם ביום מפית של אחת החברות הדומיננטית מהן, אשר ניגבה קודם לכן מתחת לבית השחי, בעקבות כך ההורמונים של החברה הדומיננטית השתלטו על ההורמונים של החברות הלא דומיננטיות, וכתוצאה מכך החברות קיבלו מחזור במועד בו קיבלה החברה הדומיננטית.  הנה עוד דוגמא של סנכרון המחזור מחיי החברה המודרנית: נשים בשירות צבאי הנמצאות בסביבה נשית מכירות בתופעה שפתאום כולן מקבלות מחזור באותו הזמן.

הטבע פועל כך, שזכר חזק יבחר בנקבה החזקה באמצעות חוש הריח. במהלך ייחום של נקבות מופרשים מגופם הורמונים בשם פרומונים (מולקולות עוררות מינית) המאותתים מוכנותן של הנקבות לזיווג אשר מגרים את מערכת ההורמונאלית המינית של הזכר. פרומונים, באופן אוטומטי מעלים פי עשר או יותר את רמת הטסטוסטרון אצל הזכרים. רמות גבוהות של טסטוסטרון גורמות לתוקפנות ונכונות של הזכר להגן על זכותו להתרבות.

כולם יודעים, שביטוי "להגן על הזכות להביא את  הצאצאים" זה רק כדי להיות שנון. למעשה, זכר של אנטילופה, פיל או ארייה לא חושב שהוא יהיה אבא. הטבע עצמו קבע כך שמגע מיני יתרחש בוודאות. זכרים ונקבות נשלטים על ידי תשוקה חזקה לפורקן מיני אשר לא ניתן לעמוד לפניו. ונקבות עצמן הן לא קורבנות במשולש האהבה זה. כאשר נקבה רואה את הזכרים הנלחמים עבורה, היא חשה משיכה חזקה לזכר חזק ביותר.

העובדה שקיים מרכז רגשי במוח האחראי על אינסטינקטים, המכונה אמיגדלה, מעידה על כך שבעלי חיים חווים רגשות חזקים.

והנה הדבר אצלנו, בני האדם, הוא גם זמין, ומבצע את אותו התפקיד. ואז אנחנו מכירים את אותן החוויות. זכרו רק את הגלדיאטורים ברומא העתיקה. נשים היו מתמסרות לגלדיאטור – עבד מלוכלך באבק ודם, מיוזע עם ריח לא מזמין, אבל שופע פרומונים זכריים ישירות במסדרונות של הקולוסאום. העיקר שניצח. ובזמנינו, למרות העובדה שהלכנו רחוק, או ליתר דיוק, טיפסנו מעל לעולם החי, כפי שהמקובל לחשוב, רוב גברים הם אוהדי תחרויות ספורט. תנו להם את המאבק. ואילו הנשים מכורות לסדרות סבון. תנו להן דרמה.

גברים אוהבים דרך עיניים.

מוחם של גברים ונשים שווים מבחינת האינטליגנציה, אך מרכזי התפקוד פועלים בצורה שונה. כוח, מעמד, היררכיה וטריטוריה – אלה מאפיינים של חשיבה גברית אשר נקבעו ברמה גנטית. מרכז במוח האחראי על תשוקה מינית אצל גברים גדול בהרבה מזה של נשים, ומייצר הרבה יותר טסטוסטרון מזה של האישה. טסטוסטרון הוא הורמון האחראי על חשק מיני הן אצל גברים והן אצל נשים. על בסיס זה, אפשר לנחש מדוע חשק מיני של גברים הוא הרבה יותר חזק מזה של נשים. זהו "איבר המין" שגודלו באמת קובע. גבר חושב על מין הרבה יותר מאשר אישה. אולי מסיבה הזאת  גבר נחשב פוליגאמי.

מה קורה לגברים כאשר מבט שלהם עוצר על קווי גוף נשיים?

הם תמיד חושבים על סקס? – יש נשים שחושבות כך.

לא כל הזמן, כמובן. יש לגברים על מה לחשוב חוץ מסקס, אך כמה פעמים ביום הם חושבים על סקס. גבר מחפש אישה יפה, לא כי קיבל החלטה מודעת למצוא אישה יפה, מה שכמובן לא נשלל, אלא בגלל מרכז הארוגני (מרכז גירוי מיני) של המוח שמייצר כמות גדולה של טסטוסטרון אשר גורם לו שלא במודע "לחפש הנקבה." גברים לעתים קרובות אפילו לא יודעים שמבט שלהם משוטט לאורך הקווי גוף של נשים. זאת אומרת שלקולטנים החזותיים  של גברים יש קשר ישיר עם האזור הארוגני של המוח והגוף. כן, אי אפשר להסתיר כזה דבר…

אבות קדמונים מתקופת האבן העריכו את האישה כשותפה לפריה ורבייה באמצעות חוש ראיה.

לאבותינו הקדמונים הייתה חשיבות מכרעת לבחירת בת זוג בגילה הצעיר ובריאותה הטובה. גוף סימטרי מצביע על גנטיקה טובה. הם בוודאי לא ידעו דבר על גנטיקה, בדומה לסנוניות שבוחרות שותפים לחיים עם זנבות סימטריים כך לאבות אבותינו לא היה ספק שסימטריה – זה טוב. שער מבריק, הליכה קלה, אגן רחב העידו על בריאות גופנית, גיל צעיר ופוריות. עיניים זוהרות, ושפתיים מלאות דיווחו על רמות גבוהות של אסטרוגן (הורמון נשי מעיד על פוריות), כדי שהיא תוכל להיכנס להריון באופן מיידי, ומותניים צרים העידו על העובדה שהיא עדיין לא בהריון ולא שייכת לאף אחד אחר.

היום רוב הגברים מעדיפים לבחור שותפה לחיים שתוכל להיות שייכת רק להם, על מנת להבטיח אם טובת הצאצאים שלהם. לכן הטריטוריה היא  כל כך חשובה לגברים. דפוס זה מובנה בתוך מוחו ובתוך מערכתו הנפשית של הגבר ברמה הגנטית. לכן כמה שלא היינו דמוקראטיים, החברה ממשיכה להיות לויאלית להתנהגות פוליגאמית של גברים, ולא לויאלית כלפי התנהגות פוליגאמית של הנשים.

בגידה נשית מעוררת בעיות עמוקות מרחיקות לכת ברמה של בעלי החיים. זהו אובדן מעמד.

למה גברים מקבלים בגידה של בנות זוגם הרבה יותר קשה מנשים.

אישה מעוניינת ביצירת יחסים עם הסביבה הרבה יותר מגבר (שעות רבות של שיחות טלפון עם חברות, קניות, חוויות, חיפוש אחר תמיכה, אמפתיה). עמדת החיים שלה אופקית. היא מחפשת פתרונות לבעיות שלה בסביבה תומכת. המבנה של המרכזים המילוליים הנשיים של המוח הוא זה שאחראי על פעילות אופיינית להתנהגות כזו של נשים. אם אישה תגלה שנבגדה, דבר ראשון שהיא תעשה זה ללכת לחברה ולספר לה, או ואפילו תספר לכל העולם, ותבקש תמיכה וייעוץ. גברים בניגוד לנשים יתנהלו בצורה שונה. הם לרוב יפסיקו את הקשר עם אותה אישה הבוגדת. אצל גברים פועלים מרכזים אחרים במוח מאלהו של הנשים. הם פיתחו ברמה גנטית מרכזים האחראים להיררכיה, המעמד והטריטוריה. גברים תופסים את עצמם ביחס לסביבה בצורה אנכית. לאבד את המעמד, משמעות של דבר הוא – לאבד הכל ..

מעמד גבוה מבחינת גבר מצביע על כך שהוא הטוב ביותר בהשוואה לגברים האחרים, ובכך יש לו את הנקבה הטובה ביותר. זו הסיבה שלגבר ברמה הלא מודעת חשוב שהאישה שלו ביופייה  תמשוך מבטים של גברים אחרים. אישה במעמד "ליידי" מעלה את מעמדו. בגידה על ידי אותה האישה מתקבלת כאובדן מעמד והוא לוקח את זה הרבה יותר קשה מאשר האישה הנבגדת.

ניקח לדוגמה את היחסים החברתיים של אחינו הקטנים הקופים. אני לא בטוחה אם לקרוא ללהקת קופים חברה וליחסיהם יחסים חברתיים, אך תראו בעצמכם עד כמה  הם קרובים לאדם,  היחסים חברתיים שלהם דומים לתככים בחצר המלך  הצרפתי של ימי הביניים.

אצל הבבבונים יש הבדלים ברורים בין תפקידי הנקבות והזכרים. הטבע אינו סובל אי וודאות.

נקבות של בבונים מחולקות לשלושה מעמדים. ראשון – מעמד גבוה. שומרים עליהן ודואגים להן. הן יותר רגועות ובטוחות. הן מתנהגות כמלכות ויולדות צאצאים כנסיכות. "ליידי"- כפי שהיינו אומרים. מעגל שני הוא מעמד ביניים. בו הנקבות מקבלות יחס פחות מועדף מה"מלכות". הן ווכחניות ושערורייתיות. המעגל השלישי הוא מעמד הנמוך ביותר. להן אף אחד לא דואג ועליהן אף אחד לא שומר. הן שורדות מחוץ לאזורים מוגנים ונהרגות לעיתים קרובות על ידי טורפים. הן צווחניות, חשדניות, ובעיקר שערורייתיות.

בקרב זכרים יש גם היררכיה  כמובן שנקבעת על ידי כוח פיזי. זכר אלפא החזק ביניהם הוא אחראי על להקה. במאבק עם נמר הוא יכול להרוג אותו ואף למות בעצמו. מצד השני, יש לו פריבילגיות ללא הגבלה. הוא מחזיק את כל הנקבות וקובע את מעמדו על ידי כך  שאונס את קהילה כולה, הן את הזכרים והן את הנקבות. כל הקהילה פוחדת ממנו. הם נמנעים מלהסתכל לו בעיניים שמה לא יתקוף. זכרים בלהקה שומרים על  כבודם. הם לא מרעישים כמו נקבות. ואם אחד מהם יעשה פשלה הוא ינסה להראות כאילו עשה זאת במכוון כדי לא להיראות "לוזר".  לנקבות יש חברים זכרים שעוזרים להם, מגנים עליהן, מביאים אוכל, עושים טרימינג (ניקוי פרעושים) וכו'.

איתם הנקבות בוגדות בזכר אלפא. על פי סיפורה של חוקרת התנהגות של בעלי חיים, מיכל מוטרו, הנקבה עשויה לרדת מין העץ, כאילו כדי להרים משהו מהקרקע, ולא לחזור על הענף, אלא להתחבא בשיחים. אחרי כמה זמן, הזכר, חבר שלה, יורד מהעץ ומעמיד פנים כי ירד לאיזה מטרה, והולך לצד השני, עושה סיבוב ומסתתר באותם השיחים, שם הנקבה מחכה לו. במהלך קיום יחסי מין, נקבה מכסה את פיה בידה, שלא לגלות את עצמה גונחת. שניהם פוחדים מזכר אלפא. זכרים חלשים יותר מסוגלים לצור קואליציה עם הנקבה הדומיננטית ויחד לנצח את זכר אלפא. אז, על פי תצפית, שני הזכרים החלשים יצרו קואליציה עם הנקבה הדומיננטית והכו את זכר אלפא.  זכר האלפא המרופט הלך לנקבות שלו, הפיל את עצמו על גבו, בעט בקרקע ובכה.זכר אלפא שמוכן למות במאבק עם חיה גדולה ממנו, נמר, לא מסוגל לשאת אובדן מעמדו. מה שזה אומר על תפיסתו של מעמדו- או הכול או כלום. או שהוא למעלה או שהו למטה  ואין תכנה. דפוס חשיבה אנכית.

לנקבות המעמד זהו עניין של ביטחון והישרדות. יותר קרוב לצלחת, כמו שאומרים. לזכרים מעמד – זה שאלה של להיות או לא להיות. האם אתם מבינים למה אני מתכוונת? "להיות או לא להיות, זאת השאלה!"

לבעלי חיים פוליגאמיים מטבע הדברים יש דרישה לצאצאים בריאים וחזקים זהו המדד הגבוה של צרכי הישרדות והוא העיקרי בבחירת בני/בנות זוג להזדווגות. הנקבות בוחרות בזכר הדומיננטי והזכרים נאבקים על זכותם להביא צאצאים. תקופת הייחום של הנקבה קצרה ואמורה להסתיים בהריונה. תחרות על זכות להשתכפל מתקיימת גם ברמה חד תאית. מדענים מצאו כי זרע של בעלי חיים פוליגאמיים חזק יותר מזה של מונוגמיים. לזרע של אלה הפוליגאמיים יש זנבות ארוכים יותר. יתרה מכך,

כשמדענים ערבבו זרע של נברני הררים  (פוליגאמיים) ונברני ערבה (מונוגאמיים) הם גילו שזרע של פוליגאמיים מראים אינטליגנציה פרימיטיבית  גבוהה. הם מתחברים לקבוצות ובמאמץ משותף מגיעים לביצית מהר יותר מזרע של אלה  המונוגאמיים. האחרונים לא משתפים פעולה עם זרעים אחרים מאותו זכר וזזים לאט יותר. במילים אחרות, אם נקבה בזמן ייחום תיצור קשר מיני עם שני זכרים, עם בן זוגה המונוגאמי וזכר פוליגאמי, זרע של "מאהב" הפוליגאמי ינצח! יש לשאר כי ברמה ביולוגית זה מה שקורה בקרב בני אדם.

אם נלך עוד יותר אחורה ונתבונן בטבע פרימיטיבי יותר, אנו רואים שאפילו בקרב הרמפרודיטים (יצורים דו מיניים) – חלזונות, יש מאבק על הזכות להיות ממין זכר לפני ההזדווגות. החזק מהם  זכאי להיות זכר ולהפרות את  חלש יותר, אשר הופך נקבה ונושאת בנטל של הבאת צאצאים לעולם.

בקרב בני אדם לעתים קרובות מערכת היחסים הזוגית מתערערת בשל מחיקת הגבולות בין תפקידים גבריים ונשיים. יותר נשים לוקחות על עצמן את תפקידי  הגברים, ומצפות מגברים שיתחלקו אתם בתפקידים נשיים. היחסים בזוגיות כזאת הופכים לחבריים יותר ובני זוג מאבדים את המשיכה מינית זה לזה. משם  דרך קצרה לגירושין. כשאנחנו נלחמים למען שוויון, אנחנו צריכים לבחור: שוויון או מין. אבל בכל זאת השוויון קיים במין  האנושי. לא במחיקת הגבולות אלא  באיזון בין קוטבי. ככל שגבר גברי יותר ואישה נשית יותר כך הסיכוי הוא גדול יותר לשמר תשוקה מינית. אם זה כך אצל חלזונות, אז קל וחומר אצל בעלי חיים יונקים זה כך ואף יותר גרוע, אצל בבונים.

האבות המייסדים של הזוגיות האנושית

מדוע השתנו הכללים של החברה? למה הלכה החברה לכיוון זוגיות. האנתרופולוג אמריקאי אוון לוואג'וי מצא כי יחסים זוגיים נוצרו הרבה לפני התפתחות של המוח האנושי ושימוש בכלי אבן. הוא מאמין כי שינוי אבולוציוני של הקו האנושי, טמון  בשינוי חברתי הקשור להתנהגות המינית של ארדיפיתקים  (אבות עתיקים של בני אדם קדמונים) וההשתתפות של אבות בשימורם וגידול של צאצאים.

כדי להשיג מזון הנקבות עמדו בפני סכנה להיות מותקפות על ידי טורפים. על כן הנקבות יצרו קואליציה (שיתוף) עם זכרים קבועים. מין תמורת מזון ושמירה.  כל עוד הנקבה מניקה, אין לה ביוץ ובכדי להבטיח את המזון ושמירה הנקבות היו אמורות ללמוד להסתיר ולזייף את הביוץ כשנוח להן כדי להבטיח מזון ושמירה ובכדי שפרטנרים שלהן לא ילכו לנקבות אחרות. הנקבות בחרו בזכרים לא תוקפניים על מנת שלא יזמו מאבקי כוח בתוך קהילה. כיוון שזכרים חזקים לא נשארים בזוגיות קבועה אלא כל פעם תופסים נקבה מיוחמת אחרת. לחזקים יש סיכוי טוב להפיץ את הזרע. הזכרים התוקפנים היו הורגים את צאצאים כדי "לשחרר" את הנקבות מהנקה ולגרום להן ביוץ מחודש. מטבע הדברים הזכרים התוקפניים לא סיפקו לנקבות שמירה, דאגה ומזון. לכן הן בחרו בזכרים פחות חזקים, עם חוש ריח פחות מפותח כדי שיהיה קל יותר לסדר אותם ולזייף ביוץ. הזכרים הדאגנים קיבלו מין קבוע ואפשרות לשפר את הפריון על ידי שמירה על צאצאים.

וכאן עלינו לשים לב לסתירה. הנקבות בחרו בזכרים אכפתיים וסרבו לחזקים ודומיננטיים שנשאו גנטיקה חזקה. האם זה כדרך הטבע?

מונוגאמיה.

בואו נראה איך דברים מתנהלים אצל 5% של בעלי חיים מונוגמיים? אנחנו מקבלים השראה מנאמנות של ברבורים ממסירות של זוגות זאבים, מידידות ושיתוף פעולה מזוגות של פינגווינים.

טוב. הניסויים נעשה על נברנים. למה נברנים? כי זה קל יותר להתבונן ולהשוות. ובכן. נברן ערבה – בעל חיים מונוגאמי. זכר חי במשפחה ומחנך את הדורות הבאים.

נברן ההררי – בעל חים פוליגאמי. הוא פוגש את נקבה במגע המיני רק פעם אחת ונפרד לשלום. ולמה אנחנו צריכים את נברן ההררי, אם אנחנו לומדים על מונוגמיה? כדי להשוות. עד כה אנחנו לא נבדוק אותו בנושא נאמנות מסירות .ברור למה.

בואו נבדוק את נברן הערבה, או ליתר דיוק הצאצאים שלו בנושא הגנטיקה. ומה שאנו רואים רבותיי,לאבות של נברני ערבה 30% מילדיהם לא הילדים הביולוגיים. כלומר אבות זרים. מסתבר שהנקבות שלהם לא עומדות בפיתוי להזדווג עם זכר דומיננטי אחר.

אותו ממצא אצל הציפורים המתגוררות בנישואים קבועים. ברגע שהנקבה מתחילה משפחה, היא לא מחויבת להימנע  מקשר מיני עם זכרים דומיננטיים יותר כדי לשפר את גזע. חושי התעם והריח של נקבות מגיבים לפרומון זכרי לצורך הערכת איכות הגנטית.

ולמה ציפיתם? שטבע יפספס ויאפשר ניוון והכחדה של המינים? לעולם לא!  

אותו ממצא אצל 90% מציפורים המתגוררות בנישואים קבועים. ברגע שהנקבה מתחילה משפחה, היא מחפשת זכרים דומיננטיים יותר כדי לשפר את הצאצאים.

זכר נברן הערבה אומלל! הוא קיווה לצאצאים פרטיים שלו. זה נכון בהחלט. אבל כשהוא חווה לחץ, לא משנה מאיזו סיבה, אולי הבהיל אותו ינשוף הלילה, כדי להוריד את הלחץ הוא יוזם מגע מיני עם נקבה כלשהי שמוכנה לכך באותו הרגע. הרי כדי ליצור קשר מיני עם בת זוגו הוא יצטרך לחכות לביוץ שלה. ובזמן שהיא מניקה אין עליו לצפות לכך. אך עם כל זה, המשפחה היא בעדיפות ראשונה והוא ממשיך קשר זוגי קבוע עם בת זוגו.

כאן ראוי לציין, כי נקבות בניגוד לזכרים מאבדות את התשוקה המינית כשחוות לחץ מתון. בהקבלה למין האנושי יש התופעה דומה. במצבי הלחץ לגברים תשוקה עולה, ונשים מאבדות את התשוקה אפילו במצבי לחץ מתון. אם במהלך יחסי מין גברים ממוקדים ומרוכזים במעשה. נשים, לעומת זאת, "או אלוהים"! הם מתקשות להשתחרר מדאגות יומיומיות שלהן. בעת יחסי מין מחשבותיה העוסקות בניקיון לקראת הגעת אורחים, או בכביסה, כי לילדיה אין מה ללבוש לבית הספר יכולים לשלול את הליבידו לחלוטין. מבחינת הגבר… לך תכוון אותה. הליבידו החלש של אישה גנטית טמון בתפקיד האימהי. לאחר לידת הילד מוחה מייצר אוקסיטוצין – הורמון האושר.

הורמון נשי זה מיוצר בכמויות ענק כשהן מטפלות בילדים. כשהיא רק נכנסת להריון וגם אחרי לידה היא מאבדת עניין במין. הטבע דאג לפריה ורבייה ואילו ההנאה במהלך ההזדווגות היא רק אמצעי. כן. נסה להחזיק יחסים זוגיים כאשר הם הורמונאלית לא עדדיים.

(לעתים קרובות במשפחות צעירות יש משבר בזוגיות אחרי לידה של ילד שלעיתים מסתיים בגירושין.)

כן, זה זה! מונוגאמיה, עם צער במחצית.

ובכן, מה תומך במונוגמיה אצל בעלי חיים. שוב נבדוק את נברן ערבה. למרות "בגידות" ההדדיות נברן ערבה נשאר בזוגיות עם אותה בת הזוג. הרי אתם יודעים אצל נברנים לא מדובר על מגבלות של חוקי החברה ולא מדובר על אמונה באלוהים ובחטא, אלה הם רק חוקי הטבע. ואין שום בגידה, יש כאלה חוקים. הכול אפשרי ואף הכרחי לקיום המין של בעל חיים. ואם כן, אז צריך להיות גן של מונוגמיה שיספק את הצורך בזוגיות שכזאת. וכאן אנחנו מגיעים להשוואה בין הגנים של נברן ערבה (מונוגאמי) ונברן ההררי (פוליגאמי). ההשוואה מראה שרגל אחת של כרומוזום מסוים של נברן הררי קצרה יותר מנברן ערבה. זה אומר שהמולקולה DNA שקולטת את ואזופרסין  (הורמון גברי של אושר וחיבה) קצרה יותר. זה אומר, למעשה, שנברן הררי לא מספיק חווה את האושר וחיבה עם בת זוגו לכן אחרי הזדווגות ממשיך הלאה.

האאאא! הינה גן של פוליגאמיה. קטע של  DNA קצר. ואז הוא מכיל פחות קולטנים של וואזופרסין. ולנברן ערבה DNA ארוך ויש לו יותר קולטנים של וואזופרסין, אז הוא חווה יותר היקשרות וחיבה. עכשיו ברור על מה מבוססת מונוגאמיה. פשוט גן!

האם יש גן כזה לבני אדם? תארו לעצמכם שיש! רק בכל אופן שונה. יש גברים בעלי קטע DNA קצר – אז הם פוליגאמיים על כל הראש, ויש מי שיש לו קטע ארוך של DNA – מונוגאמיים למופת. אבל קיצוניות כזו היא לא רבה. בעיקרון, לא אחד ולא אחר. מישהו כמו מעט יותר ממונוגאמי, קצת יותר פוליגאמי.בקנה המידה. אז בואו נקרא לזה רצף של מונוגמיה. ובאשר לנשים, יש להן שיר אחר.

נקרא לזה "מונוגמיה על הרצף!" ואם להיות כנה, זה לא הפטנט שלנו. אנחנו גנבנו אותו מלואן בריזנדיין (חוקרת נוירו פסיכיאטרית). ואם לכווץ לפסוק אחד את שני הספרים שהיא כתבה על ההבדלים בין מוח הגברי והמוח הנשי, אז, היא אומרת, בציטוט הדוגמאות של מחקרים שונים שכל אבני הדרך של חיינו שאנחנו עוברים, מתוכנתים במוחנו ברמה הורמונאלית. וכי האורגזמה הנשית היא לא כל כך מיועדת לאינטימיות עם בעלה איתו היא מתחתנת. אלא להבחנה הלא מודעת הפרימיטיבית של כל הערכת התרומה גנטית שיכול לתת גבר אחר. מסיבות אתיות לא פורסמה סטטיסטיקה של ניאוף, אשר נצפתה בבני אדם ובעלי חיים כאחד. "נשים פחות מונוגאמיות מאשר גברים" – מסכמת לואן בריזנדיין. מה דעתך על זה, הא?

אלוהים! וכל זה על ראשנו. אחרי הכל, אנחנו לא נברנים. יש לנו את חוקי החברה, ערכים תרבותיים, ערכים רוחניים, תורה, אלוהים. בושה וחרפה עם הגנים הללו!

אנחנו בכל זאת שונים מנברנים. שונים בהחלט! לא באורגזמה כמובן. באורגזמה אנחנו דווקא דומים. אבל בכל השאר, יש לנו הרבה שוני. יש לנו את הזכות לבחור (הו, זה נכון). לעשות בחירה, ואז מתברר שזה תלוי בגן או בהורמון, או בתת המודע. איפה בדיוק חופש הבחירה?

לסיכום: הקונפליקט העיקרי של מונוגאמיה.

בראש של פרייה ורבייה שם הטבע תחרות לשם הישרדות בתוך קהילות היונקים מאותו המין על זכות להביא צאצאים. מזה נוצרה התפתחות לאורך מיליוני שנים וחדרה עמוק לתוך גנטיקה אגרסיה ליבידינאלית (של דחף מיני) כמרכיב בלתי נמנע של טקסי אהבה.  טסטוסטרון- ההורמון של הזדווגות אחראי על עליה ברמת התוקפנות. התפתחות של המין האנושי מהתחלה הלכה לכיוון של אגרסיה מרבית של ארדיפיטקים (האבות הקדמונים של אדם הקדמון), עד שהגיעה למיצוי: הזכרים הדומינאנטיים לא רק נאבקו על זכות להזדווג אלא גם הרגו את צאצאים של אבות אחרים כדי "לשחרר" את הנקבה המניקה מילדיה אשר מעקבים את הביוץ, ולזרזו כדי להזדווג אתה. זוהי פוליגמיה אשר גרמה לרמת ילודה גבוהה אבל הצאצאים לא קיבלו טיפול הורי. עיקרון  "החזק שורד" התחיל לפגוע ביכולות הישרדות של קהילה שלמה בגלל התחרות התוך קהילתית  הקשה. וכאן מתרחש מעבר אבולוציוני ביחסים בין המינים בתוך הקהילה עצמה. זכרו, אבולוציה מתרחשת לא כשהחזק שורד  אלא כאשר משתנה תודעה קהילתית. תחרות בין היחידים בקהילה הוחלפה לקואופראציה, כי רק הסף של קטסטרופה מפני הכחדה של קהילה שלמה יכולה לשנות את התודעה הקולקטיבית. רצח ילדים במרדף אחרי זיווג יכול לשמש התחלה של שינוי תודעתי. והשינוי הזה הגיע דווקא מנקבות. הנקבה התחילה לבחור בזכר לא הכי חזק אלא בזה שהיא הצליחה לרתום ולשמור על צאצאיה ודאגה למזון תמורת מתן מין. והיא יכלה לקנות רק את הזכר שלא היה זוכה בצאצאים אילו היה ממשיך יחסים פוליגאמיים. הזכר שיתף פעולה כיוון שבתמורה לדאגה למזון  ולשמירה הוא קיבל מין קבוע וצאצאים משלו. זו הייתה קואופראציה WIN-WIN  – נישואין. הקהילה התחילה להתחכם. מדענים שחקרו הזדווגות הקופים מצאו שלקופים שנמצאים במערכת יחסים מונוגאמית גדלים צאצאים חכמים יותר. חוץ מזה, מאמץ מצד הנקבות לשלוט בביטחונן על ידי הסתרה וזיוף תקופת הביוץ דרש מאמץ חשיבתי. לכן מונוגאמיה היוותה פריצת הדרך משמעותית בתהליך אבולוציוני המח האנושי התחיל להתפתח.

מונוגאמיה… אבולוציה – נשמע גרנדיוזי. רק בפועל זה כמו להפוך את כיוון זרימת המים של הנהר. מה לעשות שהגנטיקה  ביססה לאורך מיליוני שנים מהלכים ספציפיים להזדווגות בין המינים. הנוף וערוץ הנהר כבר קיים עם כל החוקים הפיזיים. המונוגמיה קידמה את גידול הילדים ודחפה את  התפתחות המין האנושי מעל בעלי חיים אחרים. אך יחסי המין כנגד הטבע נהיו חולים. הנקבה הזדווגה עם זכר לא חזק במיוחד שלא נאבק על זכותו להזדווג איתה והיא הציעה מין בזמן שהיא לא הייתה מוכנה מבחינה הורמונאלית. הזכר הזדווג עם הנקבה שלא עוררה במיוחד דחף מיני בשל היעדרות פרומונים. הרי כל התנאים האלה נחוצים לזיווג. בגלל זה בקרב בעלי חיים בתוך זוגות מונוגאמיים יש "בגידות". הטבע אינו יכול לפתור את הקונפליקט בצורה אחרת כיוון שאם הוא היה סוגר את הפרצות הללו המינים היו נחלשים ונכחדים. ולכן הקונפליקט כזה קיים בתוך החברה האנושית וקיים בכל אחד מאיתנו במידה כזאת או אחרת. והוא לוקח הרבה אנרגיה. כך, אם אתם פוגשים מישהו עם בעיות נישואין,  יחסי מין, או אפילו דיכאון, דעו לכם  שהם לא היחידים.

חייגו לשיחת ייעוץ ראשונית